המאמר מסביר את ארבעת סוגי ההתאבדות לפי דורקהיים והקשר שלהן לתופעת אובדנות גברים
- התאבדות אגואיסטית (Egoistic Suicide)
נובעת מהיעדר אינטגרציה חברתית. גברים פגיעים יותר מכיוון שהחברה הפמיניסטית מנעה ושללה מהם את רשתות התמיכה הלא פורמליות הגבריות המסורתיות , הם סובלים בהיעדר רשתות אלו מבידוד חברתי הולך וגובר, ולרוב אין להם יותר רשתות תמיכה חזקות כמו לנשים. - התאבדות אלטרואיסטית (Altruistic Suicide)
מתרחשת כאשר אדם מקריב את עצמו עבור החברה. במובן מסוים, הציפייה מגברים להיות "חזקים" ולדכא את רגשותיהם יכולה לגרום לתחושת חוסר מוצא. - התאבדות אנומית (Anomic Suicide)
נגרמת עקב חוסר יציבות כלכלית וחברתית. גברים פגיעים יותר לשינויים במעמדם (כגון פיטורים או גירושין), ולכן הם בקבוצת סיכון גבוהה. - התאבדות פטליסטית (Fatalistic Suicide)
נובעת מעודף שליטה ודיכוי חברתי. זה פחות רלוונטי לגברים במערב, אך ייתכן שזה מסביר דפוסים במדינות עם פיקוח חברתי הדוק.
בהתבסס על ארבעת סוגי ההתאבדויות של דורקהיים, ניתן לקשר כל אחד מהם להיבטים שונים של אובדנות גברים:
- התאבדות אלטרואיסטית (Altruistic Suicide) – הקרבה עצמית למען החברה:
- גברים חשים שחייהם שווים פחות או שעליהם להקריב את עצמם למען הכלל
- גברים במקצועות מסוכנים – פועלים באתרי בנייה, נהגי משאיות, ועובדי תעשיות מסוכנות שלוקחים על עצמם את הסיכונים בגלל ותודעת"הקרבה" שהחברה מצפה מהם.
- גברים בצבא שמקריבים את חייהם כדי להציל את חבריהם
- גברים שמצילים נשים וגברים באסונות גם כאשר הם יודעים שהסיכוי להינצל נמוך או לא קיים
- אבות שמתאבדים לאחר אובדן משמורת – מתוך תפיסה שהקרבתם תסייע למשפחתם (למשל דרך ביטוח חיים) או מתוך אמונה שאין ביכולתם יותר לשמור עליהם
- גברים שמבצעים פעולות מסוכנות באירועים כמו 9/11 או צ'רנוביל – למרות שהם יודעים שהחשיפה תוביל למותם הבלתי נמנע.
- גברים במעמד סוציו-אקונומי נמוך שמתאבדים כדי להקל על משפחתם – ישנם מקרים בהם גברים מחוסרי עבודה או בחובות מתאבדים מתוך תחושה שהמשפחה תהיה במצב טוב יותר בלעדיהם (במיוחד במקרים שבהם ביטוח חיים מספק תמיכה כלכלית).
- מבוגרים שמתאבדים כדי לא להיות לנטל – בחברות מסורתיות או קשוחות יותר (כמו ביפן), ישנם גברים מבוגרים שמאמינים שהם הופכים למעמסה על משפחתם ומעדיפים לסיים את חייהם.
- גברים במערכות יחסים מתעללות – ישנם גברים שחווים התעללות מצד בת זוגם ומתאבדים משום שהם מאמינים שזהו הפתרון המכובד או החברתי המקובל ביותר מבלי לפגוע באישה או באחרים, אפילו במחיר הפניית האלימות כלפי עצמם.
- חיילים שמתאבדים בשל כישלון מבצעי או תחושת אשמה – גברים נדרשים להקריב את עצמם למען המדינה, ולעיתים מפתחים רגשות אשמה שמובילים להתאבדות.
- שוטרים וכבאים שמתאבדים בעקבות טראומות חוזרות ונשנות – במקצועות שבהם הגבר נתפס כמגן, ההתמודדות עם אובדן חיים ותחושת אחריות כבדה יכולה להוביל לאובדנות.
- גברים בקהילות מסורתיות שמאבדים את תפקידם כמפרנסים – גברים אלו מאמינים שמותם מהווה הקרבה נדרשת למען המשפחה למשל בתקציבי רווחה או הכסף שהאישה תקבל מהמדינה כשהגבר לא יהווה יותר נטל
ההנדסה ההחברתית הפמיניסטית מסירה את האחריות מעצמה ומהחברה בכך שהיא מאשימה בזה את המתאבדים בגבריות רעילה
התאבדות אגואיסטית (Egoistic Suicide) – ניכור ובידוד חברתי
- חוסר בתחושת שייכות וחיבור חברתי מוביל לאובדנות – כפי שהנתונים מדובר בהנדסה חברתית פמיניסטית שמובילה לכך כבר מהנדסה חברתית לה חשופים בנים כבר מבתי הספר היסודיים.
- גרושים שאיבדו קשר עם ילדיהם – לאחר גירושין, גברים רבים חווים ניכור הורי, הרחקה משפטית מילדיהם, אלימות כלכלית ממוסדת, ובידוד חברתי שמוביל לדיכאון והתאבדות.
- גברים מבוגרים שחיים לבד – שיעורי ההתאבדות בקרב גברים בגיל השלישי גבוהים משמעותית משל נשים, בשל בידוד חברתי, אובדן בת זוג, וחוסר תמיכה רגשית.
- גיימרים ואנשים בעולם הווירטואלי – גברים צעירים שמנותקים מהחברה, מבלים זמן רב בעולם הווירטואלי, אך חשים ריקנות כאשר אינם מוצאים משמעות או חיבור אמיתי עם העולם החיצון.
- גברים גרושים ומנותקים מילדיהם – גברים חווים בדידות חמורה לאחר גירושים בשל נטיית המערכת להעדיף משמורת לאם, דבר שמגביר את הסיכון לאובדנות.
- גברים מבוגרים שחווים בידוד חברתי לאחר יציאה לפנסיה – בהיעדר מסגרת תומכת שמתמקדת בנשים ותחושת חוסר ערך מובילים רבים להתאבדות.
- צעירים גברים שמרגישים חוסר משמעות בעולם פמיניסטי, פרוגרסיבי ופוסט-מודרני – התפרקות מוסדות חברתיים מסורתיים (משפחה, קהילה, דת) משאירה גברים רבים בתחושת ניכור ובדידות.
כאן, ההנדסה החברתית הפמיניסטית
מסירה את האחריות מעצמה בהצגת הבעיה כפסיכולוגית אישית ולא חברתית תוך השלכת המניפולציה על כלל סוגי ההתאבדות.
- התאבדות אנומית (Anomic Suicide) – חוסר יציבות, התמוטטות חברתית וכלכלית
- שינויים פתאומיים במבנה החיים מובילים לאובדן כיוון
- אובדן תפקיד כלכלי – גברים שאיבדו את מקום עבודתם, במיוחד במקצועות גבריים מסורתיים (כגון ייצור ותעשייה), עלולים לחוות חוסר יציבות ולראות את חייהם כחסרי ערך.
- גברים שבעקבות גירושין חוו התרסקות כלכלית – חוקים משפטיים שפועלים נגד גברים בגירושין (תשלומי מזונות גבוהים, אובדן בית) מובילים רבים מהם לייאוש ואובדנות.
- הסתה נגד גברים, דמוניזציה, ודה הומניזציה של הגבריות כרעילים, אלימים ורשעים מטבעם, הובילו לפחד גובר בקרב גברים מפני האשמות שווא וניתוק ממעגלי כוח, מה שהוביל גברים מסוימים להתאבדות.
- גברים שמתאבדים בעקבות קריסה כלכלית – למשל, אבות משפחה שמאבדים עבודה או פושטי רגל שחווים קריסה של כל עולמם.
- גברים שנפלטים מחיי נישואין בגלל שינויים, שטיפת מוח והנדסה אנטי גברית בנוגע למגדר ותפקידי מגדר עשויה להוביל לייאוש קיצוני.
- חיילים משוחררים שחוזרים לאזרחות ואינם מוצאים את מקומם – לאחר חיים במסגרת היררכית ברורה, המעבר לעולם האזרחי עלול להיות מטלטל וליצור תחושת ריקנות.
- התאבדות פטליסטית (Fatalistic Suicide) – חיים תחת שליטה נוקשה וחסרת מוצא
- תחושת ייאוש ממערכת מדכאת וחסרת תקווה
- גברים במערכות משפט מוטות – אלו שחוו האשמות שווא באלימות במשפחה, עברו הליכי גירושין בהם איבדו את כל רכושם או נכלאו שלא בצדק – כל אלו מובילים לתחושה של חוסר שליטה מוחלט.
- גברים במערכת המשפט שמואשמים בהאשמות שווא – גברים שנמצאים במאבקים משפטיים בלתי נגמרים עלולים לחוות חוסר תקווה שמוביל לאובדנות.
סיכום:
ניתן לראות שכל אחד מסוגי ההתאבדויות של דורקהיים מוצא ביטוי מובהק באובדנות הגברים, כאשר גורמים כמו חד שימושיות הגבר (Disposability of Men), אי-שוויון במערכת המשפט, בדידות חברתית ולחצים כלכליים מחזקים את הנטייה של גברים לסיכון מוגבר לאובדנות.
כיצד זה קשור לנתוני התקצוב?
תקציבי בריאות הנפש מתמקדים בעיקר בנשים, למרות שגברים נמצאים בסיכון גבוה יותר.
הפער המגדרי באובדנות גדל, מה שמחזק את ההנחה שגברים נותרים ללא תמיכה מספקת.
הזנחת ההתערבות עבור גברים מחזקת את הבידוד החברתי והאנומיה, בהתאם לתיאוריה של דורקהיים.
מסקנה:
הנתונים בשטח מאששים את מסקנותיו של דורקהיים: כאשר חברה אינה מספקת אינטגרציה ותמיכה מספקת, שיעורי האובדנות עולים – במיוחד בקרב גברים, שהוזנחו מבחינת טיפול ומשאבים.
